בשנת 2008 נפל דבר בישראל ונכנס לתוקף צו הרחבה לפנסיית חובה המוכר בשם הידידותי למשתמש "חוק פנסיית חובה" (השנה נכנס לתוקף חוק פנסיית חובה לעצמאיים שעליו את מוזמנת לקרוא כאן). בגדול החוק קבע כי מעתה זכאי כל עובד שכיר שאין לו הסדר פנסיוני קיים (שכונה בחוק "הסדר מיטיב") להפרשות (המילה הכי לא סקסית בעליל לפני המילה "פנסיה" 😉 ) לפנסיה ממעסיקו, כאשר ההסדר הפנסיוני שאליו נדרש המעסיק להפקיד הוא כזה הכולל גם רכיב של כיסוי ביטוחי למקרה שניפצע ויפגע כושר העבודה שלנו או למקרה פטירה חו"ח.
על פניו נשמע הגיוני. אלא שכמו כל דבר שעושה המדינה\ההסתדרות\ארגונים והתאגדויות פוליטיות גם זה נעשה בחפזון מתוך מטרה ברורה וידועה של לקבל מהר כותרת מחמיאה בעיתון בלי חשיבה על קשת מקרים נוספים שהתוצאה שלהם היא חיסכון לפנסיית זקנה בלבד ללא כיסוי ביטוחי.
מה אם אני לא רוצה כיסוי ביטוחי
כידוע, שום דבר אינו ניתן לנו בחינם ועבור הכיסוי הביטוחי הזה אנחנו משלמות כסף שנגבה מידי חודש מתוך החיסכון שלנו ולכן בהכרח מוביל להפחתה של החיסכון. אמנם עלות הכיסוי הביטוחי בקרנות פנסיה היא מהזולות ביותר שיש וכמעט בלתי אפשרי להשיג ביטוח פרטי שיהיה זול יותר אבל העובדה שמשהו זול אינה מחייבת רכישה אוטומטית שלו (ראו ערך סייל של H&M…) ולכל אחת מאיתנו אמורה להנתן הזכות להחליט האם אנחנו רוצות ביטוח או לא.
הסיבות להיעדר רצון בביטוח בחיסכון הפנסיוני יכולות להיות מגוונות, רציונאליות או רציונאליות פחות: מי שיש לה הכנסה פאסיבית ממקור אחר, מי שיש לה הסדר ביטוחי טוב מטעם העבודה\ארגון כלשהו, מי שיש לה מספיק נכסים או אפיקי השקעה נזילים שבהם היא תוכל להשתמש אם חו"ח תאבד את כושר העבודה, מי שעשתה אקזיט, מי שבן זוגה עשה אקזיט, מי שבת זוגתה עשתה אקזיט, מי שאוהבת להמר ולחיות על הקצה, ועוד ועוד. תהיה הסיבה אשר תהיה, זה לא נכון להכריח אותנו לקבל מהמעסיק רק הסדר פנסיוני שחלק מההפרשה אליו הוא לטובת רכישת כיסויים ביטוחיים או כמו שהבת שלי בת ה(כמעט) 6 אומרת לי: "את לא יכולה להחליט עלי בהכל" ;-).
מה אם אני לא יכולה לקבל כיסוי ביטוחי או שכיסוי ביטוחי עבורי יעלה לי הרבה מאוד כסף
חברות ביטוח נוהגות לעשות חיתום לפני ההצטרפות אליהם. "חיתום" הוא תהליך שבו אנחנו נדרשות לחתום על כל מיני מסמכים (שבואו נודה על האמת, את רובן אנחנו לא באמת קוראות\מבינות) ובין היתר הצהרת בריאות. לכן, מי שסובלת\סבלה מבעיות רפואיות רציניות עשויה לקבל לביתה מכתב לאקוני ולא סימפטי שמבשר לה שלאור הבעיות הרפואיות שלה היא לא תוכל להתקבל לקרן פנסיה במסלול שכולל כיסוי ביטוחי\ביטוח מנהלים או שהיא מתקבלת באופן חלקי כשחלק מהבעיות שלה לעולם לא יהיו מכוסות.
למעשה במקרה כזה עומדות בפני המבוטחת שתי אפשרויות: לוותר על כיסוי ביטוחי ולהצטרף למה שנקרא "מסלול יסוד" או לרכוש פוליסה לכיסוי ביטוחי באופן פרטי שעשויה להעלות המון כסף.
מה המשמעות מבחינת פנסיית חובה כשאין כיסוי ביטוחי?
אם הולכים לפי הפרשנות המילולית של "החוק היבש", המשמעות של כל אחת מהאופציות שצוינו למעלה היא שהמעסיק שמפקיד עבורנו מפר את החוק ויכול להיתבע בשל כך. אין ספק, שזו תוצאה מאוד בעייתית.
מה אמרו על כך בתי הדין?
בתי הדין עסקו רבות בשאלה האם מעסיק שמסיבות כאלה ואחרות מפקיד עבור מסלול יסוד בלבד עומד בחובת ההפקדות לפנסיית חובה ועד לאחרונה התשובה לא הייתה חד משמעית.
למעשה הסיבה לשמה התכנסנו פה היום (חוץ מהעובדה שלא העלתי פוסט חדש כבר תקופה ומודה שבאמת התגעגעתי ;-)) היא שלראשונה עסק בנושא בית הדין הארצי שהוא המקבילה בעולם דיני הפנסיה לבית המשפט העליון (רק בלי איום ה- D9 המרחף מעל ראשו…).
בית הדין הארצי עסק באופן ישיר בשאלה האם מותר לעובד לבחור במוצר פנסיוני ללא כיסוי ביטוחי והאם בחירה כזו עולה בקנה אחד עם חובת ביטוח חובה של המעסיק. To make a long story short בית הדין הארצי קבע שלכל עובד יש זכות לבחור איך הוא רוצה שהחסכון הפנסיוני שלו יראה והתערבות של המעסיק היא פגיעה באוטונומיה של הפרט. או במילים אחרות: 1:0 לאוטונומיה וחופש הבחירה. ייאי.
רוצה להצטרף אלי?
מקווה שנתרמת ואפילו נהנית מהפוסט ואם את רוצה להמשיך ולקבל עוד פוסטים שלי וללמוד איך להיות אדונית לגורלך הפיננסי, מוזמנת להרשם לרשימת הדיוור של הבלוג ולהפוך תוך זמן קצר למומחית בתחום החיסכון הפנסיוני וגם לקבל רעיונות להכנסות נוספות.
ועל הדרך אשמח לפרגון קטן ב"לייק" בעמוד הפייסבוק של "פנסיה בסטילטו".
